התקיפה בדוחא: הרגע שבו ישראל איבדה שליטה על הדרך שבה המלחמה תסתיים?
השאלה איננה אם התקיפה הישראלית בדוחא ב־9 בספטמבר 2025 "הביאה" לבדה לעסקת החטופים ולהפסקת האש. השאלה המעניינת יותר היא האם התקיפה שינתה את התנאים הדיפלומטיים והמדיניים שבהם התנהל המאמץ להגיע להסכם - עד כדי כך שהיא הפכה מניסיון לפגוע בהנהגת חמאס לאירוע ששינה את הדרך שבה המלחמה הייתה אמורה להסתיים. ויש שאלה קודמת, ואולי חשובה יותר: האם להנהגה הישראלית היו מטרות ברורות בלי אסטרטגיה שלמה וברורה להשגתן? זו אינה טענה שלפיה לישראל לא הייתה מדיניות או שלא התקבלו החלטות אסטרטגיות. הממשלה הגדירה שוב ושוב יעדים, הבעיה המחקרית היא אחרת - האם היה חיבור קוהרנטי בין היעדים לבין האמצעים שנבחרו, בין המערכה הצבאית לבין המשא ומתן, ובין המלחמה לבין השאלה מי ישלוט בעזה ביום שאחרי. דוחא היא נקודת מבחן טובה לשאלה הזאת, משום שהיא הציבה את הסתירה האפשרית במלוא עוצמתה: ישראל ביקשה לפגוע בהנהגת חמאס, אך עשתה זאת בתוך מדינה ששימשה מתווכת מרכזית; היא ביקשה להחזיר את כל החטופים, אך פעלה בזמן שערוץ המו״מ היה פעיל; והיא הציבה יעד של "ניצחון מוחלט", אך הדרך המעשית מן המלחמה אל הסדר יציב בעזה נ...